أخبار عاجلة
الرئيسية / ترجمة : תרגום / הנאצריזם בשיאו –  1955 עד 1958

הנאצריזם בשיאו –  1955 עד 1958

הנאצריזם בשיאו –  1955 עד 1958 .

באמצע שנות ה-50 עלה הנאצריזם והיה לכוח המרכזי בעולם הערבי. הוא ינק את כוחו מההתקוממות הרגשית החריפה נגד השלטון וההשפעה של המערב באיזור , ומן השאיפות לשחרור ולגדולה לאומית ב-1954 הגיע גמאל עבד אל-נאצר להסכם עם הבריטים על פינוי כוחותיהם ממצרים וזה הביע לסיומן של 70 שנות שלטון בריטי בארץ זו. 

התלהבות גדולה עוררה בקרב הערבים הלאמת תעלת סואץ והצלחתו של נאצר לעמוד בפני הפלישה האנגלית-הצרפתית שבאה בעקבותיה ( 1956). לאחר פינוי הכוחות הבריטיים והצרפתיים מפורט-סעיד, התקבל הנאצריזם באיזור כולו כחלוץ המאבק נגד ” האימפריאליזם המערבי ” והוא הקנה להמונים את התחושה שלא זו בלבד שהוא לוחם לשחרורם אלא אף משיב להם את כבודם העצמי. תחנת השידור רבת-העצמה שהוקמה בקהיר, צות אל-ערב , נשאה את בשורת המאבק הזה הן אל ארצות ערב הן אל ארצות רחוקות באפריקה ובאסיה שנותרה בהן עדיין נוכחות מערבית.

הנאצריזם ראה כאתגר העיקרי העומד בפניו את ” ברית בגדאד ” שקמה ב-1945/55 ונחשבה בעיני נאצר כצורה חדשה ומסוכנת יותר של ההגמוניה המערבית באיזור. יתרה מזאת , נאצר חשש מפני צמיחת מרכז אסטרטגי ופוליטי רב-עצמה בעיראק , אשר יתחרה במשטרו. הוא הצליח להתסיס את ההמונים בירדן ובמדינות אחרות נגד ההתקשרות עם המערב ולבלום את הנסיונות לכלול מדינות ערביות נוספות באותה ברית.

המאבק התנהל בשמה של ה”ערביות” אשר היתה לעקרון המרכזי של הנאצריזם. בתוך מצרים עצמה הכריז נאצר טת הויכוח שהיה נטוש שנים רבות על זהותה הלאומית. הוא מחויבות חד-משמעית לזהות הערבית , והועיד למצרים שליחות היסטורית במרחב ” המעגל הערבי ” – להיות המרכז וההנהגה של גוש ערבי גדול המשתרע מן האוקינוס האטלנטי ועד ל ” מפרץ הערבי ” . מאחר שממשלותיהן של המדינות באיזור זה לא ששו לוותר על ריבונותן , הוקיע אותן נאצר כריאקציוניות ומשרדות-האימפריאליזם. הוא הפעיל נגדן מערכה נמרצת של פעולות חתרנות ותעמולה . נאצר הצליח פעמים רבות להגיע במישרין אל ההמונים הערביים, שלא האמצעות ממשלותיהם , ולהתסיסן בשם סיסמת האחדות הערבית .

במאבקיו אלה נעזר נאצר ניכרת בברית המועצות אשר ראתה בעין יפה את העימות שבינו לבין מעצמות המערב. עסקת הנשק שנחתמה בספטמבר 1955 סללה את הדרך להתעצמות צבאית מהירה, שהיתה מבוססת כולה על חימוש והדרכה סובייטיים. ברית המועצות אף על עצמה להעניק למצרים סיוע כלכלי והיא הקימה בה מפעלי תעשייה גדולים, ובראשם מפעל הברזל והפלדה בחלואן. משמעות מיוחדת היתה להסכמתה של ברית המועצות לממן את בניית הסכר הגבוה באסואן, אשר האמריקנים משכו ידם ממנו. כן נוצר שיתוף פעולה הדוק בין קהיר ובין מוסקבה בפורומים הבינלאומיים ובמדיניות העולמית בכלל.

הזיקה לברית המועצות לא הפריעה לנאצר לקבוע בין עיקרי דרכו הפוליטית את ” הנייטרליזם החיובי ” , דהיינו אי-הזדהות עם אחד משני הגושים העולמיים ופעולה במסגרת המדינות של העולם השלישי כדי לחזקו נגד שני הגושים גם יחד. נאצר נוכח באפשרויות הפוליטיות הרבות הגלומות בזרם זה מאז השתתפותו בוועידת בנדונג באפריל 1955. קהיר היתה לאחר המרכזים החשובים של העולם השלישי ונאצר התייצב בהנהגת גוש זה לצידם של נהרו, טיטו, נקרומה וסוקארנו.

במישור הפנימי שאף הנאצריזם להוכיח שדרכו הלאומית ו ” המשוחררת ” מביאה בדרך הקצרה ביותר למודניזציה ולקידמה של החברה. סילוק במעמד העליון והנהגד הרפורמה האגררית הורו על מגמה לכינון חברה חדשה-מפעלי התיעוש הגדולים ופרוייקטים חקלאיים, כגון זה של ” מחוז השחרור ” , שהיה אמור להיות חבל לדוגמה, באו להראות שהנאצריזם מספק את הנוסחה היעילה ביותר לפיתוח כללי . פעולות אלו היו אמורות לתת משנה תוקף לתביעתו של נאצר מן ההמונים הערביים להצטרף ל “מהפכה” ולהגשים את האחדות הערבית.

ב-1958 דומה היה שחפצו עולה בידו. בלבנון היתה נטושה מלחמת אזרחית וכוחם של הנאצריסטים הלך וגבר. המשטר בירדן עמד על סף התמוטטות סוריה פנתה למצרים וביקשה להקים איחוד מדיני – וכך הונח הנדבך הראשון של ” הקהילייה הערבית המאוחדת ” ( קע”מ ). תימן הצטרפה באופן פדרטיבי לאיחוד זה. לבסוף ביולי הופל המשטר הפרו-מערבי בעיראק על-ידי קצינים שקיבלו את השראתם מנאצר. כך בא הקץ הן על ” ברית בגדאד ” הן על האיחוד ההאשמי הירדני-העירקי שהוקם כמשקל-נגד לאיחוד סוריה-מצרים. 

عن Tiger

اترك تعليقاً

لن يتم نشر عنوان بريدك الإلكتروني. الحقول الإلزامية مشار إليها بـ *